מאמרים

גביית היתר של המס העירוני מקוממת עד מאוד ובעיקר העובדה שהשבת כספים שנגבו ביתר הנה מבצע ארוך ומורכב שסופו אינו ידוע. להלן נבחן את הסוגיה תוך הצעת מספר דרכים אפשריות להקל על השבת הכספים שנגבו ביתר. המס העירוני מהווה אחוז נכבד מנטל המס המוטל על האזרח במדינתנו ובשל כך מעיק, לא אחת, על האדם הפרטי

פסק הדין עליון חדש יחסית העוסק בסוגיית היקף סמכויותיהם של גופי ערר והיחס בין סמכויותיהם לבין סמכויות בתי המשפט הינו רע"א 2425/99 עירית רעננה ואח' נ' י.ח. יזום והשקעות בע"מ ואח'. בפס"ד עירית רעננה עלתה לדיון שאלת היחס בין סמכויות בתי המשפט לבין סמכויות ועדת הערר לביוב הפועלת מכוח סעיף 30 לחוק הרשויות המקומיות (ביוב)

לרשויות המקומיות מגוון דרכים להעמקת גביית הארנונה ולהלן נסקור שלוש מהן:  האחת, הגדלת את מס' המ"ר בתחום הרשות, קרי, פיתוח אזורים חדשים בתחום הרשות או הגדלת אחוזי הבניה לאזורים קיימים.  השניה, הגדלת הפוטנציאל מהשטחים הקיימים על ידי שדרוג הסיווגים או מדידות חוזרות של שטחים. בדרך השדרוג, מציאת נכסים שצריכים להיות מסווגים בסיווגים "יקרים" יותר, למשל

בשנים האחרונות עלתה בפני בית המשפט העליון שאלה מהותית וחשובה של השבת מס שנגבה ביתר. שאלה זו עלתה במספר תיקים שהגיעו לבית המשפט העליון ואנו נתרכז בשאלת גביית היתר של ארנונה כללית על ידי הרשות המקומית.  בשנים האחרונות התרבו תביעות השבה כנגד רשויות מקומיות בגין ארנונה שנגבתה בניגוד לחוק וביתר. בדרך כלל התרכזו תביעות אלה

רוב האנשים הפרטיים מתייחסים לארנונה כאל הכרח המציאות שאין לשנותו. מרבית האנשים אינם מתייחסים לגובה הארנונה כנתון שניתן לשנותו, לא קובעים לפיו את מקום מגוריהם וכד'. עם זאת יש לזכור שסכומי הארנונה השנתיים עבור דירת מגורים בשטח 100 מ"ר בתל אביב יכולים להגיע לכ-5,000 ₪ בשנה וב– 30 שנה (משך משכנתא עבור הנכס) 150,000 ₪

העלאת שיעורי הארנונה נאסרה בחוק החל משנת המס 1985. החל בחוק הארנונה הכללית (סייג להעלאה בשנת הכספים 1988) התשמ"ח-1988, המשך בחוקים לאחר מכן ובתקנות משנת 1993 אסר המחוקק באופן מפורש על שינוי סיווג נכס או תת סיווג שכן כל שינוי כאמור יכול לעקוף את האיסור המפורש להעלאת שיעורי הארנונה. עם זאת על מנת לאפשר, בין

דרך חדשה (ואולי לא רלוונטית עוד) לתקיפת חיובי ארנונה הנה התביעה הייצוגית. הצורך בהליך זה נוצר כאשר החלו מחזיקים פרטיים (בשונה מחברות גדולות) לתקוף את חיובי הארנונה המוטלים עליהם. עלויות ניהול תיקים אלה, מול ההכנסה המועטה במקרה של זכייה, הצריכה ריכוז מספר גדול של תובעים וכאשר ארגון קבוצות תובעים גדולות הצריך אף הוא מנגנון וארגון,

בית המשפט המחוזי בתל אביב, מפיו של כב' השופט מודריק, פסק לאחרונה בשני פסקי דין בעניין ביתילי נגד עירית רעננה בנושא השיהוי בעתירות מינהליות בארנונה. מדובר בשתי עתירות דומות שנוגעות לשנות מס שונות. העתירה הראשונה הוגשה בספטמבר 2001 לגבי שנות המס 2001 ו-2000. העתירה השניה במאי 2002 לגבי שנת המס 2002 לאחר שבאפריל 2002 ניתן

תחילתה של הפרשה בתביעה להשבת ארנונה שהוגשה על ידי עורך דין פינק בבית המשפט המחוזי כנגד עירית ירושלים בשמם של שוקרון ו– 308 תושבים נוספים. בתביעה זו נטען כי עירית ירושלים חרגה מחוקי ההקפאה בשנים 1986-1989 בכך ששינתה אזורים וסוגי נכסים באופן שהביא להעלאה בארנונה מעבר לשיעור ההעלאה שאושר בחוק ו/או על ידי השרים. לגבי

רשות מקומית ככל גוף סטטוטורי וכמו המדינה עצמה מנוהלת באמצעות תקציב לביצוע מטלותיה וסמכויותיה. תקציב הרשות המקומית מהווה את מכלול המטרות לפעולה של הרשות המקומית בשנה מסוימת כמו גם את מכלול האיסורים או המגבלות במסגרת התקציב. התקציב עומד ברקע של כל דיון במדיניות מימון ציבורי ואולם מכיוון שאינו "מעניין" מן הבחינה הפוזיטיבית אינו זוכה להתייחסות